הטלפון מצלצל בדיוק כשסוף סוף התיישבת לנוח. מבקשים ממך עוד טובה, עוד סידור, עוד משהו קטן. בתוכך את כבר יודעת שאין לך מקום לזה היום, אבל לפני שהספקת לבדוק עם עצמך, את שומעת את עצמך אומרת: ״כן, בטח״. אחר כך מגיעים העומס, התסכול, ואולי גם הכעס על עצמך: למה שוב הסכמתי?
הקושי להגיד לא יכול להופיע דווקא אצל נשים אכפתיות, מסורות ורגישות לאחרים. הרצון לעזור הוא חלק יקר ממך. השאלה היא מה קורה כשאת מרגישה שאין לך אפשרות לבחור אחרת, וכשכל ניסיון להקשיב לעצמך מלווה באשמה.
במאמר הזה נסתכל על המקום שבו נתינה הופכת לריצוי, על הפחד שעשוי להתעורר כשאת מציבה גבול, ועל האפשרות לתת מקום לקושי הזה בטיפול רגשי.
מתי נתינה הופכת לריצוי?

יש הבדל בין ״אני רוצה לעזור״ לבין ״אני לא יכולה לשאת את המחשבה שיכעסו עליי״. מבחוץ יכולה להיראות אותה פעולה בדיוק: את מסיעה, מקשיבה, מארחת או לוקחת על עצמך משימה נוספת. מבפנים, החוויה יכולה להיות שונה לגמרי.
כשאת נותנת מתוך רצון, יש מקום גם ליכולת שלך, לזמן שלך ולמה שאת צריכה. בריצוי, התגובה של האדם שמולך עלולה לקבל עדיפות כמעט אוטומטית. את מוצאת את עצמך בודקת אם הוא מרוצה עוד לפני שבדקת איך את מרגישה.
לא כל ויתור הוא ריצוי. לפעמים את בוחרת להתאמץ למען מישהי שחשובה לך, וזה מתאים לערכים שלך. כדאי להתעכב על הדפוס כאשר ההסכמה חוזרת שוב ושוב על חשבונך, ואת מרגישה שאין לך רשות אמיתית לסרב.
למה רגשות אשמה מופיעים דווקא כשאני אומרת לא?
לפעמים מתחת לסירוב קטן מסתתרת שאלה גדולה: ״אם אני לא אעשה את זה, מה יחשבו עליי?״ אצל אחת עולה פחד להיתפס כאנוכית. אצל אחרת מופיע חשש לאכזב, לעורר ויכוח או לאבד קרבה.
ייתכן שהתרגלת לאורך השנים להיות זו שאפשר לסמוך עליה תמיד. אולי קשה לך לשאת אי־הסכמה, ואולי את מחמירה עם עצמך יותר מכפי שאת מחמירה עם אחרות. אלה כיוונים שאפשר לברר מתוך ההיכרות איתך.
גם כשהסירוב מתאים למצב, הוא עשוי להרגיש לא נעים. תחושת אשמה אינה מוכיחה בפני עצמה שפגעת במישהי. אפשר לבדוק מה קרה בפועל, למה התחייבת, ומה מתוך התחושה קשור לפחד מהתגובה של האחרת.
כשאת מבינה בראש, אבל עדיין מסכימה
אפשר לדעת היטב שמותר לך לנוח, ובכל זאת להסכים לעוד בקשה. אפשר להכין מראש משפט ברור, ואז למצוא את עצמך מתנצלת, מסבירה באריכות או חוזרת בך. הפער הזה יכול להיות מתסכל במיוחד, כי הוא גורם לך לחשוב שאת פשוט לא מנסה מספיק.
לפעמים מתעורר כאן קושי רגשי שראוי להתייחס אליו. בטיפול אפשר להתחיל ממה שנוכח עכשיו: מה את מרגישה כשאת חושבת על סירוב, ומה את חוששת שיקרה אחריו.
כשאני משתמשת במונח ״חסם רגשי״, אני מתכוונת כאן לתיאור של החוויה: את רוצה לבחור בדרך מסוימת, אבל משהו מרגיש כאילו הוא עוצר אותך. להרחבה על הנושא אפשר לקרוא גם על שחרור חסמים מהתת־מודע.
איך אני ניגשת לקושי הזה בטיפול רגשי?
בגישה שלי, העבודה עם תת־המודע בשיטת TFT כוללת הרפיה עמוקה ומתן מקום למה שעולה בתהליך: רגשות, תחושות, דימויים ולעיתים זיכרונות. אנחנו מתחילות בנושא שמעסיק אותך, ומאפשרות לתהליך להתפתח מתוך החוויה שלך.
אנחנו מתחילות ממך ומהחוויה שלך. ייתכן שתרצי להביא מצב מסוים מהבית, מהעבודה או מקשר קרוב. נוכל לברר מה היה קשה בו, מה הרגשת ביחס לעצמך, ומה חשוב לך שישתנה. אין צורך להגיע עם הסבר מושלם או לדעת מראש מאיפה הכול התחיל.
אני נותנת מקום לתת־המודע להעלות את התכנים שמתחברים לחוויה שלך. לפעמים הם קשורים באופן ברור לנושא שעליו אנחנו עובדות, ולפעמים עולה משהו אחר, שלא חשבת עליו כשהגעת. בגישה שלי אני מתייחסת לכך כהזמנה לתת מקום גם למה שמבקש תשומת לב, עיבוד וריפוי.
כך, גם אם הגעת בגלל הקושי להגיד לא, ייתכן שיעלו תחושה של בדידות, פחד מדחייה או נושא אחר. אנחנו לא מחליטות מראש שזה מה שחייב להופיע. נקשיב למה שעולה אצלך, בלי לכפות הסבר ובלי לחפש בכוח אירוע מסוים. מבחינתי, חשוב לפגוש אותך במקום שבו את נמצאת, גם כשהדרך מתפתחת אחרת ממה שדמיינת.
המטרה שאת מביאה לטיפול יכולה להיות פשוטה ואישית: להרגיש שיש מקום גם לך בתוך קשר, להצליח לבחור מתי לתת, או להפסיק להרגיש שכל אכזבה של מישהי אחרת היא כישלון שלך.
מהניסיון שלי בקליניקה ומהמשובים שקיבלתי ממטופלות, אני מכירה תיאורים של הקלה נפשית, יותר רוגע ותחושת ביטחון. את הדרך שלך נבחן מתוך ההיכרות איתך, עם הקושי שאת מביאה ועם השינוי שאת מבקשת לעצמך.
לתת מקום לעצמך בתוך קשר
דמייני שחברה מבקשת ממך להקשיב לה בשעה שבה את כבר מותשת. אפשר לרצות להיות חברה טובה וגם להכיר בכך שעכשיו אין לך כוחות לשיחה ארוכה. שני הצרכים יכולים להתקיים יחד.
הצבת גבול אינה מחייבת להתרחק מאנשים או להפסיק לתת. אפשר לכבד את האחרת בלי להסכים לכל בקשה. עם זאת, אין נוסח שמבטיח שהצד השני לא יתאכזב. חלק מהבירור הוא מה קורה לך כשיש בקשר גם רצונות שונים, ואיך את רוצה להיות נוכחת בתוכו.
אם הקושי מופיע בקשר שיש בו פחד, איומים או שליטה, חשוב להתייחס גם לבטיחות ולנסיבות הקשר. במצב כזה נדרשת התייחסות רחבה יותר מהשאלה כיצד לומר לא.
מתי כדאי לפנות לטיפול?
אפשר לשקול טיפול רגשי כשהדפוס חוזר ומכביד עלייך: כשאת מסכימה שוב למרות העומס, חושבת שעות על תגובה של מישהי אחרת, או מרגישה שהרצון שלך כמעט אינו מקבל מקום.
את יכולה להגיע גם עם משפט אחד: ״אני יודעת מה הייתי רוצה לעשות, אבל כשמגיע הרגע אני לא מצליחה״. זו נקודת התחלה מספקת להיכרות ולבירור.
אם תרצי לדעת איך מתכוננים, תוכלי לקרוא גם על הפגישה הראשונה בטיפול רגשי.
שאלות נפוצות
האם הקושי להגיד לא אומר שיש לי ביטחון עצמי נמוך?
לא בהכרח. אפשר להרגיש בטוחה בתחומים מסוימים ולהתקשות בסירוב מול אדם מסוים או בתוך קשר מסוים. כדאי לבדוק את ההקשר ואת החוויה שלך, במקום להסיק מסקנה על האישיות שלך כולה.
האם שחרור חסימות רגשיות אומר שאפסיק להרגיש אשמה?
המטרה היא שתוכלי להבין את התחושה ולתת מקום גם לצרכים שלך. אפשר לברר מתי האשמה קשורה לאחריות ממשית ומתי היא מופיעה סביב עצם הניסיון לבחור אחרת. אופי העבודה והמטרות ייקבעו לפי המצב האישי.
האם אני חייבת לדעת מה גרם לדפוס הזה?
לא. אפשר להתחיל מתיאור של מה שקורה היום. במהלך העבודה ניתן מקום לתחושות ולתכנים שעולים, גם אם הקשר שלהם לנושא הראשוני עדיין אינו ברור. אין צורך לחפש בכוח זיכרון או להחליט מראש שהקושי נובע מאירוע מסוים.
איך מתחילים?
מוזמנת לפנות אליי ולספר בקצרה מה מעסיק אותך. נוכל לבדוק אם הגישה שלי מתאימה למה שאת מחפשת ולברר את הפרטים לקראת מפגש.
הקליניקה נמצאת באזור התעשייה שילה, בנימין. אפשרות למפגש בזום נבחנת לפי ההתאמה האישית.