טיפול רגשי בשומרון אצל אתיה אלקיים

שלום, אני אתיה אלקיים. כבר מעל 15 שנה שאני מלווה נשים באזור השומרון, נערות ואימהות בתהליכי עומק רגשיים, מתוך מטרה אחת: לעזור להן לחזור לעצמן.

אני לא מאמינה בתוויות. אני מאמינה בנפש. ובמה שהיא מספרת – גם כשאין לה מילים.

הגיעו אליי נשים מכל הסוגים, מכל הארץ. חלקן הגיעו עם דיכאון עמוק, חלקן עם חרדות, אחרות עם התמכרות לאוכל, תחושת חוסר ערך או קושי לישון בלילה. אני מקשיבה להן. באמת. בלי לשפוט, בלי למהר לפתור. מתוך חיבור, נבנה לאט לאט תהליך שמרפא את הכאב.

וכמו בכל תהליך, כל הזמן אני נתקלת בסיפורים מדהימים על נשים ונערות אמיצות שפשוט החליטו לא לוותר ולטפל בעצמן.

"פתאום משהו בה השתנה" – אישה מעופרה שחוותה דיכאון עמוק למרות בית תומך

אני זוכרת אישה אחת מעופרה. אישה שממש הכרתי – מהמדהימות האלה שאת פשוט נהנית להיות חברה שלהן. תמיד עם חיוך, תמיד עם אור בעיניים. משפחה חמה ותומכת, בעל מסור, ילדים מתוקים. הכול היה שם.

אבל אז התחילו להופיע סימנים. לא משהו חד-פעמי, אלא הדרגתי. היא הפסיקה להתעניין בדברים שתמיד אהבה, הפסיקה לצחוק, נהייתה שקטה. כשפגשתי אותה שוב, הייתי בהלם. היא בעצמה הרגישה לא נעים ובגלל שהיא ידעה שאני מטפלת היא התחילה לשתף אותי ולפתוח קצת, היא אמרה לי: "אני לא יודעת מה קורה לי. אני לא מרגישה כלום."

התחלנו להיפגש. לאט לאט, בלי למהר, דרך עבודה עם התת מודע. עלו זיכרונות מהילדות, חוויות שהודחקו, תחושות של חוסר ערך שלא קיבלו מילים. לא היה צריך 'לתקן' אותה – רק להקשיב באמת.

ואז היא פשוט יצאה מזה, זה היה מדהים לראות את זה, לחוות את יחד איתה.  בהתחלה חיוך, אחר כך עוד שיחה עם הילדים. אחרי כמה חודשים היא התקשרה אליי רק כדי לספר שהיא מציירת שוב. "זה פשוט חזר לי, הרצון לצייר, לעשות שוב את הדברים שאהבתי לעשות", "אני חוזרת להרגיש עצמי."

"בקושי העזה לדבר" – נערה מבית אל עם חרדות עמוקות שפחדה להיפתח

נערה אחת מבית אל הגיעה אליי דרך חברה של אמא שלה. היא הייתה עדינה, כמעט לא הסתכלה בעיניים. דיברה בשקט. ישבה בקצה הכיסא כאילו ביקשה לא להפריע.

בפגישה הראשונה כמעט לא דיברנו. רק הייתי שם. נתתי לה מרחב. לא לחצתי. רק שאלתי אם ניפגש שוב. והיא הסכימה.

וככה, לאט לאט, נפתח סיפור שלם – היא עברה חרם קצר כשהייתה בכיתה ג', לא משהו ארוך, מהר מאוד המורה גילתה על זה וטיפלה בעניין, היא אפילו לא ממש זכרה שזה קרה, אבל עברו עליה לילות בלי שינה. והיא הרגישה שהיא פשוט לא מספיק טובה. היא סבלה מחרדות קשות, פחדים שאי אפשר להסביר, ודימוי עצמי שהתפורר עוד לפני שהספיקה לבנות אותו.

הטיפול בתת מודע עזר לה להתחבר לחלקים בתוכה שהיא לא העזה לפגוש. שיחררנו משקעים, עבדנו על דימוי עצמי, והיא התחילה להעיז. יום אחד היא סיפרה לי שביקשה מהמורה לדבר בכיתה פעם ראשונה בחיים. חודש אחר כך כבר עמדה מול קבוצה ביישוב והעבירה סדנה על ביטחון עצמי.

אני רואה בה גיבורה אמיתית. לא בגלל מה שהיא עושה, אלא בגלל מה שהיא עברה כדי להגיע לשם.

"פחד מבלונים?!" – איך אמא מהר ברכה הפכה חרדה ישנה לבדיחה משותפת

את האמת? הסיפור הזה התחיל דווקא מקטע מצחיק. הבן שלי לומד עם הילד שלה, והיה יום הולדת בגן. אווירה כיפית, הילדים שמחים, האמהות מדברות, פתאום המפעילה מביאה בלונים למשחק פיצוצים.

תוך שנייה היא נעלמה. פשוט נעלמה. ביקשה ממני לשמור על הילד שלה וברחה החוצה. אחר כך, כשדיברנו, היא סיפרה לי שהיא סובלת מפחדים מטורפים מבלונים – ממש ככה, פשוט בלונים שיש בכל מסיבה. פחד שמישהו יפוצץ אותם, שזה יפתיע אותה, יחריש לה את האוזניים. ברמה שהיא לא מצליחה לנשום.

קבענו כמה פגישות. לא הרבה. שתיים שלוש כאלה. דרך עבודה עם התת מודע, הגענו לשורש של הפחד. משהו ישן, לא פתור, מהילדות. מאז? היא לא רק שלא מפחדת – היא אפילו הייתה אחראית על בלונים ביום הולדת האחרון. היום אנחנו נזכרות בזה וצוחקות.

לתיאום שיחת היכרות דיסקרטית

טיפול בדיכאון | טיפול בחרדות | טיפול בפחדים | איך התת מודע משפיע עלינו