דיכאון אחרי לידה: כשקשה להתחבר לתינוק שלך
הוא בוכה. או ישן. או מחייך אלייך חיוך קטן.
ואת? את מסתכלת עליו ומרגישה כלום.
לא מתרגשת. לא נמסה. לפעמים אפילו… רוצה שמישהו אחר ירים אותו. את שומעת את הבכי, אבל מרגישה מנותקת.
את עושה מה שצריך, מחתלת, מאכילה, מנענעת, אבל בפנים את ריקה.
מרגישה כל -כך אשמה שאת לא מרגישה.
דיכאון אצל נערות: כשהבת שלך כבר לא היא
הבת שלך. פעם היא הייתה צוחקת, מספרת, מבקשת שתשבי לידה רגע, והיום? שותקת. מתרחקת. עונה ב"קצר". משהו כבה לה בעיניים, ואת לא מבינה מתי זה קרה.
ההרגשה בבטן לא משקרת – משהו עובר עליה. לא תמיד זה נראה כמו "דיכאון מהספרים". דיכאון אצל נערות לובש פנים אחרות, שקטות, מוסתרות.
איך מזהים דיכאון ומה עושים איתו?
דיכאון הוא לא רק תחושת עצבות שעוברת. זה מצב רגשי עמוק שצריך להתייחס אליו ברצינות. איך מזהים דיכאון? יש שלושה פרמטרים שחשוב לבדוק: האם מדובר במשהו זמני או מתמשך? עד כמה התחושות חזקות? והאם יש טריגר רגשי שגרם לכך, או שמדובר במשהו עמוק יותר, שיושב מתחת לפני השטח